האתיקות של הפרמקלצ'ר

בבסיס שיטת התכנון של הפרמקלצ'ר עומדות אתיקות, ערכים, המאירים לנו את הדרך בתהליך התכנון.

לאתיקות יש השפעה מכרעת על כל התהליך- החל מתכנון, דרך ביצוע, ועד שימור הקיים. חשבו על זה- מה ההבדל בין מערכות עגולות למערכות לינאריות עם לא הערכים הגלומים בהם? אנו עדים פעמים רבות לניסיונות של אנשים לבצע מעשה אקולוגי שמסתיים באסון אקולוגי.

הערכים העומדים בסיס התכנון האקולוגי הם אלו שמבדילים אותו ממערכות של שפע מדומה למערכת של שפע אמיתי.

בתכנון על פי ערכי הפרמקלצר, ההבדל בין דאגה לדאגנות הינו גדול. דאגה משמעותה אחריות, ואילו דאגנות היא חרדתיות.

דאגנות היא צורת הסתכלות אנאירובית על החיים משום שהיא לא מאפשרת לנו להתבונן באופן אופטימי (מחשבות כגון:"בקרוב העולם יתפוצץ מאוכלוסיה, מי התהום במצב רע מאוד, הילדים האלו אבודים..").

מחשבות אלו לא יכולות לקדם מציאויות פרמקלצ'ר, הן מעצימות את הפחד והורסות את האופטימיות. לעומת זאת, מחשבות שבאות מדאגה הן צורת הסתכלות אירובית המאפשרת לנו לנשום, והן אלו שבונות מציאות חדשה (מחשבות כגון: "בוא נראה איך אפשר בכל זאות להצליח? כיצד ניתן לראות את המשבר כמנוף ואופציה ללמידה? בוא ננסה ללמוד משהו מזה..").

בפרמקלצ'ר ההתבוננות היא זו שמאפשרת לנו למצוא את הדרך לעשיה(שנת שמיטה,שבת,פגרה,למידה ועוד).

 דאגה לאדם – על מנת לחיות חיים אנושיים, זקוק כל יצור חי לצרכים בסיסים: מחסה, אויר, מים נקיים ובטחון. ללא מרכיבים אלו נתקשה לנהל חיים מאוזנים, ובטווח הארוך גם לא יהיו לנו התנאים לשרוד .

תקווה ושמחת החיים, גם אם כל זו נראית משימה בלתי אפשרית, צריך להתחיל באמונה שהשינוי אפשרי, . אחר כך עושים דברים בקטן, מבקרים שכן על מנת ללמוד את הסביבה המידית שלנו (טוב שכן קרוב מאח רחוק), עוצרים בדרך למישהו שצריך עזרה, אולי קומפוסט, אולי נוטעים עץ. אין זה משנה- העיקר לעשות מעשים טובים ושמחים.

בראש ובראשונה שיטת הפרמקלצ'ר נוצרה עבור האדם. לא כי הוא טוב יותר מסביבתו הדוממת והחיה, אלא מתוך הבנה עמוקה "שלא טוב היות אדם לבדו"

"ההולך בדרכו מתחייב בנפשו" . בתכנון  יש  לעצור משגרתו ולהתבונן בו. מטרת ההתבוננות לאפשר לאדם לעשות סדר ולהתחבר לתבניות , לסדר את הבלגן במחשבות, ולהתרכז ,זה אפשרי גם בבית, בשיתופי הפעולה המקצועיים או האישיים .

אם לא נדע להתבונן, לא נדע לגדול, לא נוכל להתקדם. התבוננות מאפשרת לנו לקבל השראה וללמוד מהתבניות את המשך הדרך.

דאגה לאדמה – האדם נברא בחסות האדמה (אדם=אדמה), משם הוא בא ולשם הוא הולך. הקארמה של האדם היא לעבוד את האדמה בעבודת כפיים קשה ומעייפת. זוהי הדינמיקה שנוצרה בין שתי הישויות,וחבל .

כמובן שלא רק החקלאים עובדים את האדמה, אדמה היא מושג רחב המתייחס לכול  הסביבה שלנו. עבודת אדמה היא כל עבודה שאנו עושים, בין אם אנשי חינוך, חיילים בצבא, אנשי היי-טק ועוד…הכול בא מהאדמה והכול חוזר אליה,והיא מגיבה בהתאם . לכן אנו מחויבים לראות בה אתגר רוחני ולא מאמץ כוחני.

כאשר התבקש צ'יף סיאטל, מנהיג אינדיאני משבט הדאוומיש, לחתום על ניירת המעבירה את האדמות שברשותו לאדם הלבן, הוא אמר בנאומו לנשיא ארצות הברית " איך תוכלו לקנות או למכור את השמים? את חמימות האדמה? הרעיון זר לנו. אכן איננו בעליו של רעננות האוויר או נצנוץ המים. איך תוכלו לקנותם מעמנו? כל חלק מאדמה זו קדוש לבני עמי… .

האדמה היא מרכיב  מהגאיה,ולא יכולה באמת  להיות עליה בעלות (גם עם נראה לנו שכן) : האדמה שלי היא האדמה שלך והמים הם המים של כולנו,הנהרות לא יודעים גבלות ,הציפורים הינם מכירות במדינות . השיח הציבורי צריך לסוב סביב "שלנו" ולא סביב "שלי". עד לא מזמן דיברנו ב"קנידלעך ,רוגלעך", היום אנחנו ב"ביסלי וצ'יפסלי"…שכחנו את השבט,את האחד הגדול שמכיר בערך אדם לאדם אדם. פגיעה באדמה משמע פגיעה בעצמי. לאדמה אין גבולות והיא לא מבדילה בין בני אדם. עבור האדמה כולנו יחדיו חלק מהגאיה  הנמצא במקסימום שיתוף פעולה ומינימום תחרות.

רק אם נשכיל להבין זאת נצליח ליצור שפע אמיתי סביבינו. האדמה היא האנרגיה הנשית המולידה את ילדיה בני חורין, מטפלת בהם בעזרת רקמותיה האורגניות, מזינה אותם במזון ומים. בגופה הכבד והנושם היא שומרת על טמפרטורה נכונה ודואגת לחמצן בפלנטה על ידי מסננים ביולוגים שהיא מצמיחה מתוכה. זוהי אמא אמיתית…דאגה לאדמה היא למעשה דאגה הוליסטית לכול היצורים החיים בסביבת האדמה, מעליה ובתוכה, ויונקים מאוצרותיה. על מנת להבין דברים אלו, עלינו להבין שהאדמה היא יישות חיה- האדמה מתעברת, רוב גופה הוא חומר אורגני ומים, יש בה חיידקים רעים וטובים, היא יולדת צמחים, היא כואבת את כאבנו וסבלנו על ידי תוצרי לוואי, זיהום מי תהום ומחלות. כשהיא בריאה היא מניבה שפע של מזון ומים מתוקים. אמא אדמה שמחה בשמחת בניה ועצובה בעצבם. עלינו  ולשמור עליה מכול משמר (כפי שנאמר "לעובדה ולשומרה").

חלוקת עודפים – הדרך לגן עדן היא יצירת מציאות של שפע אמיתי אחד הדפוסים הבסיסים של הטבע הוא שפע. שפע במושגים מודרניים הוא תוצר דינמי של סביבה ואדם, כלומר עבודת האדמה. למן הרגע הראשון בו האדם בא לעולם הוא רוצה לקבל. זהו צורך טבעי ובסיסי. עם השנים, האדם מפתח עצמאות כך שהוא כבר מסוגל גם לתת, להעניק. אנשים מתפללים "הלוואי ותמיד יהיה לי מה לתת לאחרים" ולא בכדי. לתת היא זכות גדולה. עם זאת, הצורך לקבל ממשיך לפעום בנו גם בבגרות, ולעתים הצורך אף כובש אותנו והופך אותנו לעיוורים הזכות הגבוהה ביותר שנתינה לנו היא היכולת לתת .

עודף הוא דפוס של שפע, שפע הוא דפוס של מערכת בריאה. בני האדם חיים בתחושה "חינמית", שהכל כביכול מובן מאליו. בעידן הזה נפתח המקרר וכול טוב נשפך ממנו, עידן בו לכול אדם יש רכב, ביטוח חיים ופנסייה. עידן בו הכול נמכר בזול ובמהירות, המידע נגיש לכולנו דרך האינטרנט ואמצעי התקשורת. המערכת על פניו יציבה ויש תחושה שניתן לשחק בה ולעצבה כאוות נפשנו. אולם האם זהו שפע אמיתי? לעתים קרובות מדובר באשליה שהמחיר עליה כבד וכואב… למשל, התפוח שאנו אוכלים בכלל הגיע מאירופה ולכן אינו בר סגולות פנימיות כמו התפוח המקומי, את נעלי ההתעמלות החדשות ייצרו ילדים בסין בתנאי עבודה מכפירים, היהלום הנוצץ בטבעת הנישואים הוא יהלום של דמים ורצח עם. הפלנטה שלנו סובלת בשביל האשליה שלנו, פשעים חמורים בעולם השלישי הקשורים ברצח, בשוקי עבדים ומחנות עבודה של קטינים, זיהום קרקעות ומלחמות עולם, וכל זאת על מנת לשרת את הפנטזיה ההזויה של שפע מדומה. עצמאות=שפע=צדק חברתי. צדק הוא שפע אמיתי…..כי בשביל ליצור צדק אנחנו צריכם להתמיר את הרצון לקבל ברצון לתת. רצון לקבל >>התמרה>>רצון לתת>>הגשמה>>עצמאות>>שפע>>צדק חברתי.