כשאתה נולד למשפחה חקלאית ומבלה את ילדותך בנופים הקסומים של שפלת הארץ – אל תתפלא אם 40 שנה אחרי תקים מיזם אקולוגי-סביבתי!
פרולוג
הסיפור שלי מתחיל לפני 48 שנה. נולדתי וגדלתי במושב בית נחמיה, בקהילה חקלאית בין מטעי זיתים עתיקים ופרדסים מוריקים, בסביבה ארץ-ישראלית טיפוסית ומקסימה. כשהשתחררתי מהשירות הצבאי וחזרתי לנופי ילדותי – לא "מצאתי" את מה שעזבתי. השריפות הרבות, משבר המים, ההתחממות הגלובלית, התפרקות הקהילה וסכסוכים השפיעו על החי והצומח. השטחים החקלאיים ננטשו – והמושב שלי שינה את פניו.
על אמריקה, אינדיאנים ופשטות
הסיפור שלי הוא לא רק על השינויים במושב שלי, אלא גם על השינויים שעברתי אני.
כמו רבים מהמשוחררים הטריים מצה"ל, מצאתי את עצמי במסע חיפוש אישי באמריקה. גמעתי אלפי קילומטרים על אופניים וביליתי במחיצת שבטים אינדיאנים, שקיבלו אותי בזרועות פתוחות, שיתפו אותי באורח חייהם ולימדו אותי שיעור יקר ערך על פשטות.
שם, בין הטבע הפראי לתרבותם האותנטית, התחברתי לרעיון של לחיות בהרמוניה עם הסביבה – לראות בטבע את הבית שלך, לתת ולא רק לקחת. הפילוסופיה הזו הקסימה אותי והזכירה לי עד כמה התרחקתי מהשורשים שלי, מהפשטות ומהמסורת שלנו.
המילים הקדומות מספר בראשית הדהדו בי מחדש: "ויקח ה' אלוקים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" (בראשית ב', 15).
השעות במחיצת האינדיאנים עזרו לי לזכור מי אני, מאין באתי, ומה אני רוצה לתרום לעולם.
כך נבט הזרע שהוביל אותי להקדיש את חיי לאדם ולאדמה, דרך חזון הפרמקלצ'ר – חיבור הרמוני שמכבד את הטבע ומעצים את האדם.