תכנון לקטסטרופה

השביל לגן עדן עובר דרך הגהנום, תכנון לקטסטרופה                          

 

'למה זה היה צריך לקרות?? למה הצרה הצרורה הזו נפלה עלי? הלוואי שהמציאות העגומה הזו לא הייתה מתרחשת!'  נשמע מוכר?

יש לנו, לבני האדם, נטייה לתפוס את מצבי המשבר, הרגעים האלה שבהם הכל קורס, או במילה אחת- הקטסטרופה- כתופעה מיותרת, ללא שום תכלית, שהיינו מסתדרים הרבה יותר טוב בלעדיה ושהקשר שלה למציאות הוא מקרי לחלוטין, פשוט ביש מזל.  'ברור' אתם לוודאי חושבים, הרי מי רוצה קטסטרופות בחיים שלו? משברים בחיים האישים, משברים סביבתיים ועוד 'צרות צרורות' שכאלה שפוקדות את הפלנטה.

על הטור הזה אני עומל כבר חודשים ארוכים, חודשים בהם הייתי נתון לקטסטרופות שפקדו את המעגלים הפנימיים שלי וגם את המעגלים הרחבים בעולם הרחב יותר שמקיף אותי, אשר שינו את חיי ואת סביבתי.

חברים וחברות, בטור הבא ננסה להראות שקטסטרופה היא תופעת טבע תבונתית, מדויקת, מחושבת, בדיוק כמו שלכת העצים או נדידת הציפורים.

לצורך כך אשתמש בשני מושגים, שני דימויים מרכזיים המוכרים היטב מחיי היום היום שלנו- גן עדן וגיהינום.

תקופת עדן.זוכרים? מושג המוזכר פעמים רבות בספרה של טליה שנידר גן עדן בפתח הבית. הרבה נכתב על גן עדן בספרי הקודש ובכתבים רבים אחרים כמקום בו הכל מצוי בשפע אינסופי. אין זה פלא אם כן שמתכנני גינות אקולגיות ובתים (ובמיוחד אלו שעוסקים בקיימות ופיתוח בר קיימא) מנסים ללמוד את העקרונות שהתקיימו בגן עדן כתבנית מוצלחת להשגת תוצרים רבגוניים רבים  כגון מזון (עצי תועלת), תאורה, קהילה, פינות צל ומרגוע, פרנסה קטנה, וכמובן שיהיה אסטטי ונעים לעין. כדי להשיג זאת חייבים לשמור על חוקי הטבע הראשוניים, כך שתהייה בגן הרמוניה. לשם כך צריך לשחק בגן על פי חוקי המשחק , ולעצב באופן שתומך בסביבה. במילים אחרות -העקרון  הוא לעצב בצורה כזו שהמערכת תתקיים במינימומם אנרגיה מחד, ומנגד תניב מקסימום תוצרת.

גן עדן

אבל מי יכול לדבר על גן עדן כשבחוץ הכלכלה מתמוטטת, מנהיגים שוכחים מדוע בחרנו בהם, אנשים עובדים (עבדים?) יותר מחצי יממה, שנאה וקנאה מבעבעות, ואסונות טבע מזכירים לנו שאנחנו לא מרכז היקום….וכך מעברו השני של הגן שוכן הגהנום, המרחב שמייצג את אובדן התמימות, את הדלות והשפל, העצב והרוע…האומנם?

ברוכים הבאים לביוספרה שלנו, כולנו כאן בחוויה משותפת. לאחד זה גן עדן לאחר גהנום ואנחנו הולכים לעבור את זה יחדיו.

על מנת להבין פרק זה העוסק בקטסטרופה, הבה ונחשוב: מנין מקבל גן העדן את ההשראה שלו? ההפך מאור? חושך; ההפך משלום? מלחמה; וההפך מגן עדן- גיהנום.

אם גן העדן רב גוני, הרמוני ומבוסס על קשרי גומלין בין מרכיבי הגן, ומניב לכן תוצרים רבים, אזי גהנום הוא ההפך- מרחב בו כל המרכיבים מעורבבים בכאוס, אינם מניבים תוצרים, ללא הרמוניה. מי שיתבונן בגהנום יתקשה למצוא בו חוקיות, מחזוריות או חוקי טבע פשוטים, רק בלאגן גדול.

אז רק רגע…ומה עם קטסטרופה?

קטסטרופה ,הקרויה גם אסון, היא תופעה שבמסגרתה מה שקיים נמחק ונהרס לחלוטין, ומשהו אחר צומח במקום. הקטסטרופה חוזרת על עצמה כל פרק זמן מסוים, כאשר השחקנים הראשים הם שמש, מים, רוח, צומח\חי, או גורם אנושי.

אבל מדוע זה קורה בכלל?? כל מערכת- בין אם היא טבעית ובין אם היא קשורה לגורם האנושי- יוצאת לפעמים מאיזון. כל מערכת מגיעה לנקודה מסוימת בשלב כלשהו שבו היא זקוקה לאיזון מחודש, או שהיא זקוקה להפריה, גיוון, כליה והתחדשות, משהו בה חייב לזוז, להשתנות.

הטבע החכם והמערכות השונות שבתוכו יודעים את העבודה, כאילו יש בטבע איזה שבב, צ'יפ, שמגלם בתוכו את הפתרון. וכך, המערכת הטבעית ששואפת למצוא איזון מחודש תוסיף או תפחית מרכיבים ואנרגיות כתגובה לאי סדר. ויש לטבע הרבה דרכים לעשות את זה- כמויות גדולות של גשם או יובש מתמשך, היכחדות מינים, התחממות גלובלית, מגפה קטלנית בבעלי חיים או בבני אדם.

ומה ההבדל בין גהנום וקטסטרופה?

הקטסטרופה היא תופעה שעוזרת לנו להגיע לגן העדן. הקטסטרופה היא המסדרון החשוך בדרך לאיזון, בדרך להתחדשות, לצמיחה.

"והארץ, הייתה תוהו ובוהו וחושך על-פני תהום" (בראשית א', ב).

בפסוק זה לא מוזכר הגיהינום אבל כן מוזכרים הכאוס\הקטסטרופה: המרכיבים אינם במקומם, הכל באי סדר, אבל בסופו של דבר משהו מדהים צומח, גן העדן כורם עור וגידים, "ויבדיל אלוהים בין האור ובין החושך" (בראשית ב, ד). נראה כי הכניסה לגן העדן עוברת דרך חוסר בהירות, הדפוס הקטסטרופלי גורם להתחדשות.

בהתחלה כל המרכיבים מעורבבים זה בזה, ואחר כך מובדלים זה מזה ומסתדרים בהרמוניה. כך מתחיל ספר בראשית, וכך מתחיל תכנון פרמקלצ'ר, תכנון יער, תכנון עסק חדש, תהליך הכתיבה, או כל היווצרות של משהו חדש.

קורס תכנון פרמקלצ'ר מקדיש פרק שלם וחשוב שעוסק בקטסטרופה, וזאת מכמה סיבות:

אתגר "ומעץ הדעת טוב ורע – לא תאכל ממנו, כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב', יז).

גן העדן הוא מרחב מושלם, אבל יש בו גם אתגר גדול. איסור האכילה מהפרי המגרה שעמד שם בגן- כמה סימבולי ומדויק היה עיצוב זה של גן העדן . יוצר הגן ידע והבין את הזדקקות האדם להפוך בעיות לפתרונות, ואת הצורך של סוף והתחלה. כאשר אדם וחוה אוכלים מפרי עץ הדעת הם בוחרים שלא לציית לחוקי הטבע ולהפר את נהלי הגן אך יחד עם זאת להתפתח (מצב שאנו קוראים לו בפרמקלצ'ר "לאן מכאן"). אין כאן אשמים יש כאן מצב, וייתכן שהיה מתרחש גם ללא יד אדם,  בדיוק כמו הכחדות הדינזאורים, התחממות הגלובלית.

בעיה היא הזדמנות

רבים טועים לחשוב שקטסטרופה היא פעולה לא טבעית ומייחסים לטבע תכונות של נוקם, "בגלל שלא שמרנו עליו, כדור הארץ נוקם בנו…" אז לא …הטבע אינו נוקם אלא מנסה להבריא ולשקם את המערכת הפגועה או אפילו לקדם אותה משלב החלוץ (סוקסציה), והדרך הטובה ביותר לעשות כן היא על ידי איתחול מחדש, ריסטרט.

אין מה להלחם בתופעה אלא רק להתבונן, ללמוד מהן ולקבל השראה.

הטבע שינה את פניו וכמיות גדולות של גשם מציפים – אגרו את המים.

הטבע יוצר רוחות פרצים – צרו אנרגיה מכך, שברו רוח באמצעות עצים.

אנשים מתנגדים לרעינות אקולוגיים – ראו בהם לקוח ..צרו אינטרסים משותפים- כלכליים וחינוכיים.

התבוננות, ניהול ותכנון לקטסטרופה "ויקח יהוה את האדם ויניחהו בגן העדן לעובדה ולשמרה" (בראשית ב', טו).

"לעובדה" – אלוהים ציווה על האדם לעבוד את המערכת, לחזק ולתחזק אותה. "לשומרה" – לבדוק ולהתבונן בה כל פעם מחדש ולשמור אותה עדכנית ורלוונטית.

האמת האבסולוטית היא שאין אור בלי חושך, אין חום בלי קור, ואין גם עדן בלי גהנום. לכן על מתכנן הפרמקלצ'ר לשאוף ליצור מערכת שהולמת את האמת הזו, ולהציב את הבעיות לצד הפתרונות המתאימים, כך ששני ההפכים יגולמו בתוך המערכת: את גן העדן נשים לצד הגהנום, עצים  טרופיים נשים לצד עצים יובשניים, שפע לצד שפל, את קדמת הטכנולוגיה לצד האוטנטי המסורתי. תכנון מאוזן הוא כזה שבו המערכות היא רב-גונית, הוליסטית, עגולה, מיקום יחסי.

 מערכת קוטבית, לינארית, שבה יוצג רק ה"טוב" לא תחזיק מעמד. במערכת כזו אין איזון טבעי כי יש לנו רצון לשפע אין סופי. אבל השפע הזה הוא מדומה – קחו למשל את המקרר שלנו שמלא במזונות ריקים, יותר מדי מכוניות על הכבישים בגלל תאוות בצע של תאגידים אגואיסטיים, ערוצי מדיה רבים מדי שלא מפסיקים להגביר את תרבות הצריכה והאלימות הכרוכה בה.

שיתוף פעולה ואומץ לב: אז עכשיו ברור שתכנון נכון כולל בתוכו טוב ורע, יש ואין. מבחינה פרקטית, יד אחת שלנו צריכה ליצור גאות (תכנון שופע) ויד שניה צריכה  ליצור את השפל (תכנון לקטסטרופה). זו משימה מורכבת מכיון שהיא מצריכה לשלב את מה שמקובל עם מה שלא מקובל, הטובים והרעים, החלש והחזק, הדתי והחילוני.

קטסטרופה יכולה להביא את המתכנן לדאגנות ופחד- מצב שמקשה על ההתבוננות  והעשייה.

מתכנני השיטה בנו את העתיקות שבבסיסם עומדת האתיקה דאגה .דאגה לאדם ,מקום הרבה יותר נושם מקשיב ומאמין(ללא היסטריה).

ננשום עמוק וניתן לאינטליגנציה של הטבע ללמד אותנו שיעור בעיצוב פרמקלצ'ר

                                                                                                    תודות להדס תפוחי על צילומי קצוות

1 תגובה

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

להגיב על Shulkipulki לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *